אסור להיכנע לקמפיין הכניעה לחמאס

בשבועות האחרונים התגברו בישראל הקולות הקוראים לסיים את המלחמה ולהשלים עם המשך שלטון החמאס ברצועת עזה. מדובר בקמפיין למען כניעה מוחלטת של ישראל בפני החמאס. התומכים בקמפיין הכניעה טוענים שאם לא ניכנע עכשיו, אנו מוותרים על החזרת החטופים.

אמנם, אם ניכנע, סביר להניח שהחטופים ישוחררו, עם הזמן, בתמורה לעסקת שחרור מחבלים. אך כניעה תסכן עצם קיומה של מדינת ישראל.

אם ניכנע, כל העולם המוסלמי יבין שנמצאה הדרך להשמיד את ישראל. אויבינו יוכלו לתקוף את יישובים בצפון, בדרום ובמרכז, לערוך בהם מסעות טבח בהשראת השבעה באוקטובר, ולחטוף אזרחים ישראלים מתוך הבנה שהחטופים הם תעודת הביטוח שלהם, חמאס ייתפס כמי שפלש לתוך הישות הציונית, ביצע טבח באזרחיה, ואז הכניע אותה במלחמה. נסראללה יבין שהוא צדק לחלוטין במשל קורי העכביש, ושביכולתו להוציא אל הפועל טבח גדול שבעתיים מזה של השבעה באוקטובר. ואיראן תשקיע משאבים רבים נוספים בקידום תוכנית המתקפה הרב-חזיתית נגד ישראל.

אם ניכנע, תושבי הנגב המערבי ותושבי הגליל לא יוכלו לחזור לבתיהם, והאויב יצליח סופסוף להשיג טיהור אתני של יהודים בארצם..

ודבר נוסף – אם ניכנע, אז כל חללי צה"ל שנהרגו בלחימה ברצועת עזה, נפלו לשווא וכל הפצועים נפצעו לשווא. תהיה זו יריקה של מדינת ישראל בפרצופם של החיילים ההרוגים והפצועים ושל המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל בהגנה על מדינת ישראל. מאות אלפי ישראלים עזבו הכל ונרתמו להתגייס כדי להגן על המדינה ולנצח במלחמה, תוך שהם מסכנים חייהם בידיעה מלאה, אבל אף אחד מהם לא עשה זאת כדי שישראל תיכנע לחמאס.

התומכים בקמפיין הכניעה מספרים לנו ש-"עזה לא תברח" ושאם רק ניכנע עכשיו, אז אחרי שנקבל בחזרה את החטופים, תחדש ישראל את האש והפעם תילחם ללא מגבלה, כי לא יהיו לה שם חטופים. זה לא עבד כך מעולם וזה לא יעבוד כך גם הפעם.

לפני ההתנתקות אמרו ראש הממשלה אריאל שרון וכל תומכי ההתנתקות, שאחרי שניסוג, אם רק יירה כדור אחד מרצועת עזה, ישראל תכה בעזתים בכל העוצמה, בגיבוי בינלאומי. שרון אף איים בתגובה קשה ביותר, ללא כל פרופורציות, אם הנסיגה תהיה תחת אש. הנסיגה הייתה תחת אש, ולא עשינו דבר. ומיד לאחר השלמת ההתנתקות נורו הכדור הראשון, הפצמ"ר הראשון, הרקטה הראשונה, המטח הראשון והשני והעשירי והמאה. זה החל עוד כשהרשות הפלסטינית שלטה ברצועת עזה והמשיך ביתר שאת אחרי שחמאס תפס את השלטון. רק כעבור שלוש וחצי שנים של ירי מרצועת עזה לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית בישראל, יצאנו למבצע "עופרת יצוקה". אז החלה מדיניות "הסבב": ישראל יוצאת למבצע צבאי בו היא מכה את האויב, אך לא חותרת להכרעה ומפסיקה כאשר האויב מבקש הפסקת אש – ואז יש תקופה קצרה של שקט, ושוב נורה הכדור הראשון והפצמ"ר הראשון והרקטה הראשונה והמטח הראשון וכן הלאה והלאה עד הסבב הבא, וחוזר חלילה.

עוד לפני כן, בנסיגה מלבנון, הובטח, שאחרי הנסיגה, כאשר לא תהיה לחזבאללה שום עילה לתקוף אותנו – אם שוב נותקף, אז נחזיר את לבנון לתקופת האבן. ישראל נסוגה, חיזבאללה המציא את עילת "חוות שבעא" כתירוץ להמשך התוקפנות, וכיום, עשרות אלפי תושבי הגליל הם עקורים בארצם מזה מאה ימים (ראו אורי הייטנר, "מדוע אהוד ברק לא אישר את חיסולה של צמרת החזבאללה?").

עוד לפני כן, כשחתמנו על הסכם אוסלו, הצהירו כל אדריכלי ההסכם, שאם הוא לא יביא להפסקת הטרור, ישראל תשתלט מיד בחזרה על השטחים שהעבירה לידי הפלסטינים (ראו אורי הייטנר, "30 שנה להסכם אוסלו – הכישלון החרוץ וההישג החלקי של הסכם אוסלו"). אחרי ההסכם עברנו גל אחרי גל של טרור ואינתיפאדה בה נרצחו יותר מאלף ישראלים, והשטחים שהחזרנו עדיין בשליטת הפלסטינים.

עוד לפני כן, מיד אחרי שהסכם הפסקת אש שסיים את מלחמת ההתשה נכנס לתוקף, הזיזה מצרים את סוללות טילי קרקע-אוויר לאזור תעלת סואץ, תוך הפרה ברורה של תנאי ההסכם, וישראל הפריחה כמה איומים בתגובה. אבל ישראל לא עשתה דבר כדי לסכל את האיום ובמלחמת יום הכיפורים, אותן סוללות טילי קרקע-אוויר פגעו קשות בחיל האוויר, ורבים מחיילי השריון והרגלים של צה"ל נהרגו משום שנלחמו ללא חיפוי אווירי הולם.

אז דוברי קמפיין הכניעה באמת רוצים שנאמין שאם רק ניכנע עכשיו, אז עוד חודש או שנה, נצא להשלים את מלאכת מיטוט חמאס? והרי תנאי הכניעה יהיו הפסקת המלחמה, נסיגת כל כוחות צה"ל מרצועת עזה, שחרור כל המחבלים שבידי ישראל, כולל המחבלים שנתפסו בטבח השבעה באוקטובר, ומתן ערבויות בינלאומיות שישראל לא תחדש את האש. שחרור החטופים יהיה השלב האחרון ב-"עסקה", ויגיע רק אחרי חודשים ארוכים בהם חמאס יוכל לשקם את כוחו הצבאי על מי מנוחות. אז האם עוד שנה, אחרי שיחזור אחרון החטופים, תומכי "כניעה עכשיו" יקראו לגייס מחדש את כל המילואים ולצאת למלחמה? והאם בזמן שיעבור עד שחמאס יחזיר לנו את החטופים, כאשר יירו רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל, הם יציעו לחדש את המלחמה במלוא עוזה?

אם הברירה הייתה בחירה בין סיכון עצם קיומה של ישראל לבין ויתור על החטופים, אז ברור שהאפשרות הראשונה מסוכנת יותר. אלא שאת הברירה הזאת אין לקבל. הרי כל החטופים ששוחררו בעסקה הקודמת, שוחררו בזכות הלחץ הצבאי על חמאס. דווקא לחץ כבד עשוי לגרום לחמאס לחתור לעסקה של הפוגה זמנית, אם כדי להקל מעט את הלחץ עליו, כמו בעסקה הקודמת, ואם במסגרת תנאי כניעה. והמשך הלחץ עשוי גם להציע אפשרויות לחילוץ חטופים נוספים במבצע צבאי.

אם נהיה חזקים ולא ניכנע – נחזיר את החטופים. כניעה, גם אם נקבל תמורתה את החטופים, היא מדיניות קצרת רואי של "אחרינו המבול", כאילו לא למדנו שום לקח מ-"מבול אל-אקצא".

אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט