בתקופה הסובייטית, "פראבדה" היה העיתון הנפוץ ביותר והשופר הרשמי של המפלגה הקומוניסטית. ב-"פראבדה" נכתב על הישגי הקומוניזם ועל כישלון הקפיטליזם והוצגו בו קריקטורות של מנהיגי העולם המערבי. לא מפתיע אם כך, שהמילה "פראבדה" שמשמעותה, באופן אירוני למדי, היא "אמת", הפכה למילת גנאי לתעמולה.
רבים סבורים שימי התעמולה הרוסית נשארו בעבר הרחוק, קבורים עם הפטיש והמגל בספרי ההיסטוריה, אך אין כך הדבר. העיתון "פראבדה" אכן נפל מגדולתו, וכיום משמש כעיתון המפלגתי של המפלגה הקומוניסטית של רוסיה שמקרטעת באופוזיציה, אך עידן התעמולה הרוסית לא עבר מהעולם. נהפוך הוא, התעמולה הרוסית השתדרגה משמעותית וכיום היא מהווה איום לא רק על תושבי רוסיה אלא גם על העולם כולו.
את התעמולה הרוסית ניתן לחלק לשני חלקים – תעמולת פנים נמופצת בקרב אזרחי רוסיה ותעמולת חוץ המיועדת עבור אזרחי מדינות המערב. רובם המוחלט של ערוצי הטלויזיה ברוסיה נמצאים בבעלות חלקית או שלמה, ישירה או עקיפה, של הממשלה הרוסית או של זרועותיה השונות . שליטה באמצעי התקשורת נותנת לממשלה הרוסית את היכולת לסלף או לא לדווח כלל על אירועים שעשויים לערער את נרטיב הממשלה הרוסית או לחלופין להדגיש ולהבליט מאורעות המשרתים את הנרטיב של הקרמלין.
כמקרה מבחן ניתן לקחת את הפגנות הענק בחברובסק, שפרצו ב-11 ביולי השנה ושנמשכות עד עתה . המחאה בחברובסק פרצה לאחר שסרגיי פורגל, מושל מחוז, הואשם במוערבות בסדרת רציחות שאירעה לפני 15 שנה, והוטס למשפט במוסקבה. תושבי המחוז טוענים שהמאסר הוא פוליטי, שכן פורגל הביס בבחירות את המועמד שהעדיף ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה.
בימים הראשונים של המחאה, הפגנות הענק בחברובסק כלל לא זכו לסיקור תקשורתי בערוצי הטלויזיה הפדרליים, וזכו רק לכותרות משנה או למבזקים קצרים באתרי חדשות שבשליטת הקרמלין.
לאחר שהמחאה כבר עוררה גלים ברשתות החברתיות ובמדיה האלטרנטיבית, שודרה בערוץ הפדרלי "רוסיה-1" כתבה שהציגה את ההפגנות באור מאוד מסויים. אתר ההפגנה צולם לאחר שזו כבר הגיעה לסיומה – מה שיצר מראית עין של מחאה מעוטת משתתפים. בכתבה נטען ש-"פרובוקטורים ובלוגרים" מגיעים להפגנות על מנת לצבור פרסום. בנוסף, נטען שמאחורי המחאות עומדת מחלקת המדינה האמריקאית וזאת משום שארצות הברית מקבלת רווח פוליטי מאי יציבות שלטונית ברוסיה.
הסיקור של המחאה בחברובסק שופך אור על דרכי התעמולה העקיפות של הממשלה הרוסית. בתחילה, התעלמות מוחלטת מאירועים שעשויים לערער את נרטיב השלטון הרוסי, ולאחר מכן, במידה שההתעלמות לא השיגה את מטרתה, סיקור האירועים באופן מגמתי ומטעה.
לעתים, מדווחים ערוצי התעמולה הרוסיים על מקרים שלא אירעו כלל, כדי ליצור מציאות כוזבת שמועילה לקרמלין. דוגמא זכורה לכך מצויה בכתבה ששודרה בשיא הקונפליקט בין רוסיה לאוקראינה, ביולי של 2014. "פרווי קאנאל" הרוסי שידר כתבה בה סיפרה פליטה מאוקראינה שחיילי הצבא האוקראיני נכנסו לעיר סלאביאנסק וצלבו ילד קטן בכיכר לנין, שנמצאת במרכז העיר.
מאוחר יותר, כתבי העיתון "נובאיה גזטה", שנחשב לעיתון האופוזיציה היחיד ברוסיה, גילו שבעיר סלאביאנסק מעולם לא הייתה כיכר על שם לנין. זאת ועוד, עיתונאיים עצמאיים לא הצליחו למצוא שום עדות להוצאות להורג בסלאביאנסק באמצעות צליבה. ואילו האישה שהתראיינה לטלוויזיה הרוסית התגלתה כאשתו של לוחם בצבא הבדלנים הפרו-רוסי שנלחם נגד הצבא האוקראיני באיזור דונבאס.
אבל התעמולה הרוסית לא קיימת רק בסיקורי חדשות, אלא גם בפרשנות לענייני דיומא. בשעות הפריים-טיים משודרות בטלוויזיה הרוסית תוכניות "פרשנות" בהן דנים מומחים, עיתונאים ואנשי רוח בנעשה בעולם. הרוב המוחלט של המוזמנים לתכניות אלו דוגלים בגישה פרו-רוסית ודעות אחרות נדחקות לשוליים. כמו כן, לעתים מגיעים לתכניות הפרשנות אורחים ממדינות "עוינות" לרוסיה , המשמשים – תמורת תשלום – שק חבטות עבור אנשי התעמולה הרוסים.
לפני כחצי שנה, עוררה תוכנית בשם "60 דקות" הדים בצ'כיה. במהלך התכנית, ששודרה בערוץ "רוסיה-1" דנו המשתתפים בסכסוך דיפלומטי בין צ'כיה לרוסיה. עיתונאי צ'כי, שהצטרף לדיון באמצעות שיחה בסקייפ, נדהם לגלות שבכל פעם שהעלה טענה שסותרת את הנרטיב הרוסי, השיחה הושתקה ורשות הדיבור עברה למנחים הרוסים באולפן.
שיטות התעמולה השונות, נבזיות ככל שתהיינה, אינן בלעדיות לתעמולה הפנים הרוסית. רוסיה מנהלת תעמולה אגרסיבית המופנית מערבה באמצעות רשת ענפה ומגוונת של אמצעי תקשורת שנמצאים בשליטתה. הבולטים מבין אמצעי התקשורת האלו הם ערוץ הטלוויזיה RT וסוכנות החדשות "ספוטניק", הממומנים על ידי המדינה והמנוהלים על ידי מרגריטה סימוניאן, שנחשבת לבכירת התועמלנים הרוסיים. ל-RT ולספוטניק יש אתרי אינטרנט פופולריים שמתעדכנים ברציפות במשך עשרים וארבע שעות ביממה. אתר האינטרנט של RT זמין ברוסית, באנגלית, בצרפתית, בערבית, בספרדית ובגרמנית. אתר האיטנרנט של ספוטניק זמין ב-31 שפות, ביניהן יפנית, צ'כית, ארמנית ובלארוסית.
דמיטרי מדבדב, אז נשיא רוסיה, מבקר ב-2010 באולפני RT, ולצידו מרגריטה סימוניאן
סטייסי ביבנס, עובדת לשעבר במחלקה דוברת האנגלית של RT, סיפרה בראיון ל-"באזפיד" שנדרש ממנה לערוך כתבת תחקיר על גזענות בגרמניה ולהסביר מדוע החברה האירופאית בכלל וגרמניה בפרט – כושלות. המחלקה הערבית של RT שידרה סרטון של חלב אחרי הפצצה אותו ערכה כך שלא נשמע קולו של פעיל זכויות האדם הסורי שהסביר שההתקפה בוצעה על ידי מטוסים של צבא סוריה שמשתף פעולה עם צבא רוסיה. בשנת 2015, נטען בשידורי החדשות של RT שבי-בי-סי פרסמה ידיעות מפוברקות על שימוש בנשק כימי בסוריה. בתגובה, רשת הבי-בי-סי תבעה את חדשות RT, וזכתה . בתחילת שנת 2020, פעילת האופוזיציה לובוב סובול, ערכה תחקיר במהלכו גילתה ש-RT מממן, מכספי משלם המיסים הרוסי, בוטים שמוסיפים צפיות ותגובות לסרטוני הערוץ שמועלים לרשת.
מפאת קוצר היריעה לא ניתן לעמוד על מלוא היקף התעמולה הרוסית המשודרת, קל וחומר על הכמות הבלתי נתפסת של מידע מסולף באינטרנט ובמידות החברתיות. התעמולה הרוסית כיום היא כה מקיפה וכה משוכללת עד שהיא עלולה להשפיע לרעה לא רק על גורלם של אזרחי רוסיה נטולי הדמוקרטיה אלא גם על המתרחש במערב ובשאר מדינות העולם.
בן ישיבה, לומד בישיבת הקיבוץ הדתי שבמעלה גלבוע, בזמנו הפנוי לומד על רוסיה
Report