מחאת הסטונדטים הפרו-פלסטינית באוניברסיטת קולומביה, אפריל 2024
ניצחונו של המועמד היהודי מטעם המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ב-2054, לא בא כהפתעה לאף אחד. ג'וזף פרדריק קושנר, היהודי הראשון שיכהן כנשיא ארצות הברית, זכה לתמיכה רחבה מהבייס של המפלגה הרפובליקנית, שבשלושת העשורים האחרונים הפכה בהדרגה לבית הפוליטי של הקהילה היהודית בארצות הברית.
במאבק בין שני "יורשי העצר" ניצח קושנר, נכדו בן ה-41 של הנשיא לשעבר דונאלד טראמפ ובנם של ג'ארד ואיוונקה קושנר, את איסרא הרסי, בתה בת ה-51 של חברת הקונגרס לשעבר אילהאן עומר. במהלך מערכת הבחירות הסוערת, עוררה הירסי סערה כאשר האשימה את קושנר שהוא "סוס טרויאני מטעם מדינה זרה". האשמה זו לא הועילה לקמפיין של המועמדת הדמוקרטית מפני שהיא רק חיזקה את התמיכה היהודית במועמד הרפובליקני.
התמיכה המסורתית של היהודים האמריקאים במפלגה הדמוקרטית החלה להישחק עוד בבחירות לנשיאות ב-2024, בהן נבחר דונלד טראמפ לתקופת כהונה שנייה. המועמד הדמוקרטי דאז, הנשיא המכהן ג'ו ביידן, אמנם גבר על טראמפ הרפובליקני בקרב על הקול היהודי אבל ברוב קטן יותר בהשוואה למערכת הבחירות שנערכה לפני כן.
לפני שלושים שנה, כבר אפשר היה לראות סימנים רבים למטמורפוזה הדמוגרפית והפוליטית של המפלגה הדמוקרטית ולמעבר ההדרגתי של רוב הקהילה היהודית לתמוך במפלגה הרפובליקנית. הגווארדיה הוותיקה של המפלגה הדמוקרטית דאז עדיין שמרה של קשרים הדוקים עם פעילים יהודים ותורמים יהודים וקידמה אג'נדה פרו-ישראלית, אבל את מקומה תפס בהדרגה דור חדש. האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית שהתחזק עקב הצטרפותם של פעילים שחורים, היספאנים ומוסלמים דומיננטיים, הביע באותה מערכת בחירות של 2024 עמדות ביקורתיות ביותר ואפילו עוינות גלויה כלפי ישראל. האזהרה שהשמיע אז הרב הרפורמי עמיאל הירש למפלגה הדמוקרטית "אל תיקחו את היהודים האמריקאים כמובן מאליו", נפלה על אוזניים ערלות.
A non-partisan word to our elected #Democrats: Do not take American #Jews for granted. Be careful: The results of the upcoming elections do not only depend on Michigan. pic.twitter.com/mLE79B91Hy
— Ammi Hirsch (@AmmiHirsch) April 14, 2024
על רקע המלחמה שניהלה אז ישראל ברצועת עזה, קראו חברי קונגרס דמוקרטים להפסיק את התמיכה הדיפלומטית והצבאית של ארצות הברית בישראל. קריאות אלו שיקפו את עמדותיהם של הבוחרים הפרוגרסיביים הצעירים של המפלגה הדמוקרטית, שהזדהו יותר עם המאבק הפלסטיני מאשר עם המדינה היהודית. רבים מאותם צעירים גם נטלו חלק בהפגנות הפרו-פלסטיניות והאנטי-ישראליות הסוערות שנערכו אז בקמפוסים של אוניברסיטאות מובילות.
באותה תקופה כבר זכתה המפלגה הרפובליקנית לתמיכה רחבה משני פלחים דמוגרפיים בקהילה היהודית – אורתודוקסים-מודרניים כמו הקושנרים, וחרדים. שיעורי הילודה הגבוהים בקרב שתי קבוצות אלו לצד שעורי ההתבוללות המשמעותיים בקרב רפורמים וחילונים, האיצו את מעברה של הקהילה היהודית מתמיכה במפלגה הדמוקרטית לתמיכה במפלגה הרפובליקנית.
המפלגה הדמוקרטית שמרה בבחירות 2054 על כוחה בניו יורק ובקליפורניה, ומשכה לצידה את רוב המצביעים הפרוגרסיביים, אבל קושנר הצליח לאחד את האגפים השונים של המפלגה הרפובליקנית – שמרנים מסורתיים, ליברטריאנים ופופוליסטים – בדרכו לניצחון. המפלגה הרפובליקנית המשיכה להרחיב את השפעתה בקרב הקהילה ההיספאנית, הקהילה האסיאתית, ואפילו חלק מהקהילה השחורה, שמאסו בתמיכה המתמשכת של המפלגה הדמוקרטית בהגירה לא-חוקית ובהחלשת המשטרה.
בטקס ההשבעה שייערך ב-20 בינואר 2055, הנשיא החדש לבטח יודה לסבו, שניצח בשתי מערכות בחירות לא רצופות לנשיאות ארצות הברית, אבל בליבו יודה ג'וזף קושנר למטמורפוזה שעברה המפלגה הדמוקרטית מאז 2024. מטמורפוזה זו שהאיצה את מעברן של קהילות שתמכו באופן מסורתי במפלגה הדמוקרטית, לתמוך במפלגה הרפובליקנית, היא שהעניקה לנשיא היהודי הרפובליקני את הניצחון בבחירות.
ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון, לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך בנשיונל אינטרסט מגזין
Report