בין התפשטות נאט"ו לאימפריאליזם רוסי – מה הניע את רוסיה לפלוש לאוקראינה?

בתמונה דגל רוסיה (משמאל) ודגל נאט"ו

לאחר הפלישה לאוקראינה עלתה השאלה מדוע החליט נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להורות על מהלך זה. שתי תזות מרכזיות התגבשו כתשובה לשאלה זו – תזת התפשטות נאט"ו ותזת האימפריאליזם הרוסי.

תזת התפשטות נאט"ו גורסת כי בפלישה לאוקראינה פוטין הגיב להתפשטות ברית נאט"ו במזרח אירופה ולכוונת הארגון להמשיך ולהתפשט באזור זה באופן המסכן את האינטרסים האסטרטגיים של רוסיה. תזה זו מטילה את האחריות לפלישה לאוקראינה על ברית נאט"ו על סמך ההנחה שהמדינות המרכזיות בארגון – ארצות הברית ומדינות מערב אירופה – היו צריכות להכיר בלגיטימציה של המעצמה הרוסית להגן על האינטרסים שלה והשפעתה במזרח אירופה.

תזת התפשטות נאט"ו הוצגה הן על ידי חוקרים המזוהים עם עמדות ניאו-ריאליסטיות ביחסים בינלאומיים כמו פרופ' ג'ון מירשהיימר ופרופ' סטיבן וולט, והן על ידי דוברים המזוהים עם השמאל כמו העיתונאי האמריקאי פיטר ביינרט (בישראל, הביע הבלוגר הישראלי אישתון תמיכה בתפיסה זו)

ג'ון מירשהיימר

לעומת זאת, תזת האימפריאליזם הרוסי גורסת כי בעשור האחרון פוטין פועל בעקביות בהתאם לחזון לאומי רוסי, לפיו התפרקותה של ברית המועצות הייתה טעות היסטורית, וכי יש לתקן טעות זאת באמצעות הרחבת אזור ההשפעה הרוסי לממדים קרובים לאלו שהיו לאזור ההשפעה הסובייטי.

כך, למשל, העיתונאית האמריקאית ממוצא רוסי, יוליה יופה, שסיקרה את הזירה הרוסית במשך שנים, טענה בראיון נרחב לתוכנית Frontline כי פוטין מחזיק בתפיסה לפיה נגנבו מרוסיה משאבים רבים במהלך התפרקות ברית המועצות ובכוונתו להשיב משאבים אלו בחזרה לעם הרוסי. יופה טוענת שדווקא לרוסיה יש כוונות התפשטות כפי שניתן ללמוד, למשל, מהמעורבות הרוסית בסוריה, ומהניסיונות (הלא מוכחים) להשפיע על תוצאות הבחירות בארצות הברית.

"הדרך של פוטין למלחמה": ריאיון עם יוליה יופה, פרונטליין

אז איך מכריעים בין התזות?

התומכים בתזת ההתפשטות של נאט"ו מביאים כסימוכין אמירות של דמויות מפתח במדיניות החוץ של ארצות הברית בזמן המלחמה הקרה כמו הנרי קיסינג'ר וג'ורג' קנאן. קיסינג'ר שכיהן כיועץ לביטחון לאומי וכמזכיר המדינה של ארצות הברית, הזהיר כבר במהלך המשבר באוקראינה ב-2014 מפני ההשפעות של התפשטות נאט"ו על ההתנהלות הרוסית. קנאן שהגה את "תורת הבלימה" – תורה שעיקרה בלימת ההתפשטות הקומוניסטית ובידוד ברית המועצות – טען כבר ב-1996 כי התפשטות נאט"ו לתוך מה שהיה אזור ההשפעה הסובייטי היא "טעות אסטרטגית בעלת פרופורציות אפיות". ביינרט מעלה טענה מעניינת שמדובר בשסע דורי – בעוד הדור הוותיק של המדינאים שצבר ניסיון במהלך המלחמה הקרה, הזהיר מפני התפשטות של נאט"ו מזרחה, הדור החדש של מדינאים לא מכיר מספיק את ההיסטוריה של רוסיה ושל מזרח אירופה ואינו מכיר בחשיבות של שמירה על איזון אסטרטגי בין המערב לרוסיה.

ג'ורג' קנאן

הטענות התומכות בתזת האימפריאליזם הרוסי מדגישות את העובדה כי ארצות הברית ומדינות מערב אירופה ומרכזה כבר אינן נאבקות על עיצוב הסדר העולמי, כפי שעשו בתקופת המלחמה הקרה, אלא מתמקדות בהגנה על "הגוש המערבי" אשר עוצמתו נמצאת בתהליך נסיגה. לאחר שנסוגה מאפגניסטן וקיבלה את הנוכחות הרוסית בסוריה, קשה לטעון שארצות הברית פועלת כיום מתוך מניעים אימפריאליסטיים באותה מידה בה פעלה על בסיס מניעים אלו בתקופת המלחמה הקרה ואפילו בשנות התשעים. את ההתגייסות הנרחבת במערב כנגד פלישה הרוסית לאוקראינה יש לראות כפעולה הגנתית ולא כפעולה התקפית ואת טענת השסע הדורי שמעלה ביינרט, אפשר לפרש גם בצורה הפוכה – הדור הוותיק של המדינאים לא הפנים שהתנאים ששררו בתום מלחמת העולם השנייה כבר אינם שוררים כיום, שלושה עשורים אחרי התפרקות ברית המועצות.

כדי להכריע באופן חד משמעי בין שתי התזות, צריך לענות על השאלה מה היה קורה לולא התפשטה נאט"ו למדינות מזרח אירופה – האם הוואקום היה גורם לרוסיה להתפשט חזרה לתוך מזרח אירופה עוד לפני 2014 או שמא ההתפשטות הרוסית מערבה הייתה הופכת למיותרת? מובן מאליו שאין לנו תשובה ודאית לשאלה זו. אולם, בחינת ההתפתחויות המדיניות שחלו מאז פלשה רוסיה לאוקראינה, מחזקת את תזת האימפריאליזם הרוסי על פני תזת התפשטות נאט"ו.

רוסיה הציבה לאוקראינה מספר תנאים לסיום הלחימה: התחייבות של אוקראינה לא להצטרף לאיחוד האירופאי ולברית נאט"ו; הכרה של אוקראינה בכך שחצי האי קרים הוא שטח רוסי; הכרה של אוקראינה בכך שהרפובליקה העממית של דונצק (דונייצק) והרפובליקה העממית של לוהנסק (לוגנסק), הן מדינות עצמאיות. כידוע, תנאים אלו אינם מקובלים על אוקראינה. רוסיה מצידה, אינה מסתפקת במבצע מוגבל במזרחה של אוקראינה. הצבא הרוסי ממשיך להרחיב את מהלך הפלישה, חותר לכיתור עיר הבירה קייב ופוגע באופן נרחב באזרחים. ניתן להעריך שאם מטרתו של פוטין הייתה למנוע הצטרפות של אוקראינה לנאט"ו ולאיחוד האירופאי, הוא היה יכול להסתפק בכיבוש דונצק ולוהנסק ולנהל משא ומתן על אי הצטרפות של אוקראינה לנאט"ו. המשך ההתפשטות הרוסית בתוך אוקראינה והמהלך לכיתור קייב מצביעים על מטרות נרחבות יותר, ולכן מחזקות את תזת האימפריאליזם הרוסי.

אם כן, על אף שלא ניתן להגיע להכרעה חד משמעית בין שתי התזות, ההתפתחויות בשבועות האחרונים מחזקות את הטענה שההחלטה של פוטין לפלוש לאוקראינה נובעת ממניעים אימפריאליסטיים. הדאגה הרוסית מפני הצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופאי ולנאט"ו היא אפוא רק זרז או תירוץ.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מכריז על "מבצע צבאי מיוחד" באוקראינה, 24 בפברואר 2022

מפגש מפתיע

בשולי הדברים, עולה גם השאלה כיצד דוברים משמאל כמו ביינרט מאמצים פרשנות היסטורית זהה כמו חוקרים ניאו-ריאליסטיים כמו מירשהיימר. לא זאת בלבד, מירשהיימר וביינרט ממליצים על תגובה מדינית זהה – הכרה באינטרס הרוסי במזרח אירופה והכלת ההתפשטות הרוסית שם.

תשובה אפשרית לשאלה זו היא ההתעלמות של מירשהיימר ושל ביינרט מהפער בין אופיו הסמכותני של המשטר הרוסי לבין רצונם של תושבי אוקראינה לחיות בדמוקרטיה ליברלית. הגישה הניאו-ריאליסטית ביחסים בינלאומיים מתבססת על ניתוח יחסי כוח בין מדינות, מבלי להתייחס למבנים הפנימיים בתוך אותן מדינות ולאידיאולוגיה השלטת בהן. כלומר, בעיני ניאו-ריאליסטיים, אין הבדל בין מדינות ליברליות-דמוקרטיות לבין מדינות סמכותניות מבחינת אינטרסים והתנהלות בזירה הבינלאומית. באופן מפתיע, נדמה שגם הפרשנות משמאל מאמצת גישה זו. ביינרט, למשל, כלל אינו מתייחס לשאלת זכותם של האזרחים האוקראינים לחיות בדמוקרטיה ליברלית (גם אם פגומה). למעשה, ישנם זרמים מסוימים בשמאל התופסים את הליברליזם הדמוקרטי כמרכיב בתוך האימפריאליזם המערבי והרצון של אזרחים, כגון אזרחי אוקראינה, לחיות בדמוקרטיה ליברלית נתפס בעיניהם לא כשאיפה אותנטית אלא כתוצאה של התפשטות האימפריאליזם המערבי. באופן פרדוקסלי, הרציונל הזה של דוברים מן השמאל החפצים לבקר את האימפריאליזם האמריקאי, מציב אותם לצידם של דוברים מן הימין המבקשים להכיר בזכותו של החזק לממש את עוצמתו.

פיטר ביינרט

אריה קרמפף הוא פרופ' בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב יפו, מתמחה בכלכלה פוליטית ובהיסטוריה כלכלית