המסר המדיני של השר בני גנץ באשר ל-"יום שאחרי" לא שונה בהרבה מזה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו אומר "לא חמאסטאן ולא פתחסטאן" וגנץ אומר "לא חמאס ולא עבאס", כלומר שניהם מתנגדים לכך שהרשות הפלסטינית בראשות מחמוד עבאס, תקבל את השליטה ברצועת עזה אחרי שישראל תמוטט את שלטון החמאס.
עם זאת, בניגוד לנתניהו שאומר רק מה-לא, גנץ אומר גם מה-כן: מנהלת אמריקנית-אירופית-ערבית-פלסטינית, שתנהל אזרחית את הרצועה ותניח בסיס לחלופה שלטונית עתידית. הדופן הפלסטינית במנהלת שמציע גנץ לא תהיה הרשות הפלסטינית, וכמובן לא תהיה חמאס.
גנץ אמר באופן מפורש שיש להבטיח שליטה ביטחונית ישראלית ברצועה, ושהמִנהלת תהיה אחראית לצד האזרחי בלבד. ואכן, חופש פעולה מלא לצה"ל בשטחי הרצועה הוא הדבר החשוב ביותר להגנה על אזרחי ישראל, אבל גם חשוב מאוד שהניהול האזרחי שם יהיה לא-ישראלי.
בניגוד לנתניהו וגנץ, אני סבור כי מבחינת ישראל הרע במיעוטו הוא ניהול אזרחי של הרצועה על ידי הרשות הפלסטינית. חוששני, שאם תהיה מנהלת רב-לאומית שתכלול את המדינות הערביות המתונות, ייווצר חיכוך בין צה"ל לבין המנהלת שיפגע ביחסים בין ישראל לבין אותן מדינות ושיביא לכך שחופש הפעולה של צה"ל לא יהיה מלא.
לעומת זאת, השילוב שיצרנו בשטחי A ו-B מאז מבצע "חומת מגן" לפני יותר מעשרים שנה, בין שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית לבין שליטה ביטחונית עליונה של ישראל, הוא מוצלח למדי. שילוב זה סיכל אלפי פיגועים ובכך ניצלו חייהם של ישראלים רבים מספור. אמנם, היו גם כשלים במלחמה בטרור ביהודה ושומרון, בשל ההתמכרות של נתניהו לשקט. כך, למשל, לא נעשו פעולות נגד חמאס בג'נין, טול כרם ושכם, בשל פחדו של ראש הממשלה מתגובת חמאס ברצועת עזה. אולם, מאז תחילת המלחמה, המלחמה בטרור ביהודה ושומרון הפכה נחושה יותר, ומהווה מודל לחופש הפעולה הצבאי שישראל צריכה לשמור ברצועה ביום שאחרי.
אני שותף לביקורת החריפה המוטחת בנתניהו על כך שהוא מסרב לעסוק ביום שאחרי המלחמה. עיצוב תמונת העתיד היא חובתו של מנהיג. זה גדול על נתניהו. ראשות הממשלה גדולה עליו. אבל אם הוא בתפקיד, אין לו מנדט לברוח מחובתו.
יחד עם זאת, "היום שאחרי" לא יגיע, אם לא יהיה "היום שלפני היום שאחרי". כלומר, כל תמונה עתידית של היום שאחרי, מחייבת את ניצחון של ישראל במלחמה והשגת מטרת המלחמה העיקרית: מיטוט שלטון חמאס וחיסול כוחו הצבאי. מי שמלין על העדר תוכנית ליום שאחרי, בלי שהוא תובע חתירה ללא פשרות לניצחון – כל דיבוריו על "היום שאחרי" הם דברי הבל וסרק (או טיעון פוליטי לעומתי כדי לתקוף את הממשלה).
נכון, צריך לדבר על היום שאחרי, צריך לעצב את היום שאחרי, וצריך ללוות את הלחימה ביצירת חלופה שלטונית לחמאס. אך חשוב יותר להסכים על היום שלפניו, הניצחון על חמאס ושחרור החטופים.
אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט
Report