טקטיקה שגויה והעדר אסטרטגיה במלחמת "חרבות ברזל"

המהלכים הטקטיים שמבצעים כוחות צה"ל במלחמה ברצועת עזה מזכירים לי עם כל יום שעובר את המתקפות הנועזות אך הכושלות בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה – כאשר לכוח המגן היה יתרון טכנולוגי וטקטי משמעותי על פני הכוח התוקף (לכל הפחות עד להמצאת הטנק).

במלחמה ברצועת עזה, צה"ל מתמודד עם מערך ביצורים תת קרקעיים נרחב ומשוכלל שבנה החמאס במשך שנים רבות – בדיוק למטרה של מגננה מול מתקפה ישראלית נרחבת. כאשר צה"ל תוקף את כוחות החמאס בתת-קרקע הוא מאבד את היתרון היחסי האדיר שיש לו בשליטה המוחלטת באוויר, בים, ובקרקע. גם היתרונות העצומים של צה"ל בגודל הכוחות, באיכותם, ובטכנולוגיה העומדת לרשותם, מצטמצמים כאשר הלחימה עוברת לתת-קרקע. כלומר, כדי לטהר תאי שטח, צה"ל נאלץ להילחם בתנאים טקטיים שמותאמים ליתרונותיו של החמאס.

האלוף (במיל') יצחק בריק תיאר, על בסיס מידע שקיבל ממפקדים וחיילים בשטח, את הקושי של צה"ל להתמודד מול האיום התת-קרקעי:

"דובר צה"ל והפרשנים הצבאיים בערוצי הטלוויזיה מציגים מצג שווא ביחס לאלפי הרוגי חמאס ומלחמה פנים אל פנים בין כוחותינו לבינם. מִספרי הרוגי חמאס מאש כוחותינו על הקרקע נמוכים בהרבה. המלחמה ברובה אינה מתנהלת פנים אל פנים, כפי שמדווחים דו"צ והפרשנים, ורוב ההרוגים והפצועים מקרבנו נפגעו ממטענים ומירי נ"ט על ידי חמאס.

מחבלי חמאס יוצאים מהמנהרות דרך הפירים, מטמינים מטענים וממלכדים, משַגרים טילי נ"ט לעבר כלי הרק"ם שלנו ונעלמים שוב במנהרות. ללחימת צה"ל נגד חמאס, המסתתר ברובו במנהרות, אין כעת פתרון מהיר...

השמדת מנהרות חמאס תארך שנים רבות ותעלה לעם ישראל באבידות רבות. גם הצבא מודה היום, שמדובר במאות קילומטרים של מנהרות מסועפות ועמוקות, חלק מהן בנויות בקומות, עם הרבה מרכזי לחימה. חמאס בנה אותן במשך עשרות שנים בעצת מומחים מהשורה הראשונה. הן מחוברות לאורכה ולרוחבה של הרצועה, כולל חיבור לסיני מתחת לרפיח".

אין ספק שצה"ל משמיד מנהרות רבות והורג מחבלים רבים, אבל האוכלוסייה ברצועת עזה היא מהצעירות בעולם, ומונה מעל לשני מיליון איש. כלומר, אם צה"ל לא יכבוש את הרצועה כולה וישלוט בה שליטה ביטחונית מלאה לאורך שנים, יוכל החמאס למלא את שורותיו ולבנות מחדש את המנהרות שנהרסו.

ולא רק שצה"ל משחק לידי האויב בכך שהוא נלחם בתנאים טקטיים אופטימליים לכוחות החמאס, אלא שהמלחמה בכללותה נעדרת אסטרטגיה מגובשת ובת ביצוע. רבות כבר נכתב על כך שלממשלה אין תוכנית ל-"יום שאחרי" (ונראה שאין לראש הממשלה רצון לגבש תוכנית כזו בעת הנוכחית, כנראה מסיבות פוליטיות פנימיות). אם נשוב לדוגמא ההיסטורית של מלחמת העולם הראשונה, אז ראוי להזכיר שהאסטרטגיה הכושלת שננקטה ביחס ליום שאחרי מלחמה זו, הביאה בסופו של דבר למלחמה נוספת, גרועה ממנה. גם מלחמות קרובות יותר לתקופתנו, כמו מלחמת לבנון הראשונה, ומלחמותיה של ארצות הברית בעיראק ובאפגניסטאן מלמדות שללא אסטרטגיה ריאליסטית, הישגים צבאיים מרשימים ביותר עלולים להסתיים בכישלון חרוץ. אם אנחנו לא יודעים מה לעשות עם רצועת עזה כבר היום, אין להניח שפתרון יגלה את עצמו בשנה הבאה.

ולבסוף, למרות שממשלת ישראל קבעה את "מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתו הצבאית" כמטרה עיקרית של המלחמה, יש לזכור שזו לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להשגת מטרת העל – הגנה על אזרחי המדינה. בכלל לא בטוח שיעדי המלחמה מקדמים בצורה הטובה ביותר את השגת המטרה הזו.

אז צה"ל נלחם בתנאים טקטיים שנוחים לכוחות החמאס, הממשלה לא מציגה שום אסטרטגיה, וספק אם מטרת המלחמה מקדמת בצורה אופטימלית את האינטרס הלאומי של הגנה על אזרחי ישראל. הגיע הזמן אפוא לחפש אלטרנטיבות – טקטיות ואסטרטגיות.