"ניתנה לך הבחירה בין חרפה לבין מלחמה. בחרת בחרפה ותזכה במלחמה"
וינסטון צ'רצ'יל לנוויל צ'מברליין לאחר שהלה חתם על הסכם מינכן עם גרמניה הנאצית
מוחמד דף
השבוע פורסם שמוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס, נצפה וזוהה פעמים רבות לאורך השנים, אך ישראל החליטה שלא לחסל אותו בזמני "רגיעה", שבהם לא הייתה לחימה או הסלמה מול חמאס. זוהי דוגמא נוספת למרכיב עיקרי בתפיסת הביטחון של ראש הממשלה בנימין נתניהו – ההתמכרות לשקט מדומה.
נתניהו נמנע מלהורות על חיסולו של רב המרצחים דף, לא בשל הקונספירציה המופרכת שהוא רצה לחזק את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלסטינית, אלא משום שידע כי החיסול יפתח סבב לחימה משמעותי. בתפיסתו של נתניהו, עדיף לא לפתוח סבב לחימה עד שמגיעים למצב של אין ברירה, ואז המטרה של הסבב היא להגיע להפסקת אש כמה שיותר מהר.
תפיסת ביטחון ראויה לישראל חייבת להיות מבוססת על יוזמה התקפית ועל "חתירה למגע". כאשר יש שעת כושר לפגוע פגיעה קשה בארגון טרור, למשל על ידי חיסול של ארכי-טרוריסט מסוגו של דף, יש לנצלה מתוך ידיעה שהפעולה תוביל לסבב לחימה, ואז לנצל את הסבב לפעולה צבאית נרחבת. יתרה מכך, אם היינו יוזמים מהלך צבאי למיטוט שלטון החמאס ברצועת עזה ולחיסול כוחו הצבאי – מה שאנו עושים עתה – טבח שמחת תורה היה נמנע. אך דרכו של נתניהו היא רתיעה מיוזמות התקפיות והעדפה של "שקט עכשיו" גם במחיר של מלחמה גרועה יותר אחר כך.
האלימות בחברה הערבית
טבח שמחת תורה ומלחמת חרבות ברזל הסירו מסדר היום כל נושא אחר, כולל נושאים שהיו בלב השיח הציבורי לפני כן. כך, למשל, האלימות במגזר הערבי כמעט ולא זוכה עתה לתשומת לב ציבורית. ברם, מעשי הרצח בחברה הערבית נמשכים גם כעת במלוא הקצב ומספר הנרצחים בשנת 2023 כבר חצה את המאתיים.
בתקופת ממשלת בנט-לפיד, תחת הנהגתם של השר לביטחון הפנים עומר בר-לב והמתאם למלחמה באלימות במגזר הערבי סגן השר יואב סגלוביץ', נעשו צעדים משמעותיים להחזרת המשילות במגזר הערבי. כתוצאה מכך, חל שינוי כיוון בעקומת האלימות בחברה הערבית אבל מינוי מוקיון הטיקטוק, איתמר בן גביר, לשר לביטחון לאומי, הביא לצמצום המאבק בפשיעה בקרב ערביי ישראל וכל מה שהושג – אבד (אגב, החלטתו של בן גביר להביא להצפת ישראל בכלי נשק ללא בקרה הולמת היא מתנה לעולם הפשע ועוד תעלה בחיי רבים הן בחברה הערבית והן בחברה היהודית).
יש קשר הדוק בין קריסת המשילות במגזר הערבי לבין קריסת הביטחון בגבול רצועת עזה. כמו ביחס לטרור החמאסי גם בטיפול בפשיעה בחברה הערבית התמכרו הממשלות בראשות נתניהו לשקט מדומה. ההבלגה על הטרור החקלאי היא אותה הבלגה על טרור ההצתות והרתיעה ממבצע לאומי להחרמת הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי – אם בשל החשש מהרג שוטרים ואם בשל החשש מאינתיפאדה של ערביי ישראל – היא אותה רתיעה ממבצע צבאי ברצועת עזה למיטוט שלטון חמאס ולפירוז הרצועה.
הסכנה בשקט מדומה
כשיש בעיה אקוטית, צריך להתמודד איתה ולא לנסות לקנות "שקט" מדומה. זה נכון למאבק בחמאס וזה נכון גם למלחמה בפשיעה במגזר הערבי. מי שמחפש "שקט עכשיו" מטרוריסטים ורוצחים, רק יקבל יותר טרור ורצח בתמורה – לא בשונה ממה שחזה צ'רצ'יל שיקרה, לאחר שצ'מברליין חתם על הסכם מינכן, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
אורי הייטנר הוא איש חינוך ופובליציסט
Report