"אפשר להגיע להסכם עם כל אחד, גם עם חמאס" – נמרוד שפר ומדיניות חיזוק החמאס

בתמונה נמרוד שפר

אלוף (במיל') נמרוד שפר נשא אתמול דברים במאהל משפחות החטופים. שפר מתח ביקורת נוקבת על קונספציית הדו-קיום עם שלטון החמאס שהובילו ממשלות נתניהו.

הקשיבו לאלוף במיל' נמרוד שפר @NimrodSheffer היום במאהל המחאה של משפחות נרצחים וחטופים בקפלן 1 מול הכנסת... pic.twitter.com/wAXixcjtuD

— Henry Saltzman - Saving Israel and democracy (@henrysaltzman) November 24, 2023

"כשל השבעה באוקטובר איננו אסון טבע, הוא תוצאה ישירה של מדיניות של ממשלות ישראל בעשור האחרון, מדיניות שהעדיפה בניגוד לכל היגיון לחזק ולממן ארגון טרור רצחני כדי להחליש את הפלגים הפלסטינים המתונים ולשמר את הפילוג בין עזה לגדה. זאת מדיניות שהעדיפה לנהל את הסכסוך באמצעות סבבי לחימה ונמנעה מהכרעות על מנת לא לטלטל את שלטונה".

למרות שאני מסכים עם עיקר דבריו של שפר, אומר, בעדינות, שהיושרה הייתה רחוקה ממנו והלאה. כל מה שאמר על בחירתן של ממשלות ישראל לאמץ מדיניות של דו-קיום עם שלטון החמאס ומדיניות של בידול בין רצועת עזה לגדה המערבית, הוא אמת לאמיתה. גם טענתו שממשלות ישראל העדיפו לנהל את הסכסוך באמצעות סבבי לחימה ולהימנע מהכרעת שלטון החמאס, נכונה בהחלט. לכך אפשר להוסיף שבנימין נתניהו, שכיהן כראש ממשלה ב-13 מתוך 14 השנים האחרונות, הוא האחראי המרכזי לאימוץ מדיניות זאת ועל כן הוא צריך ללכת.

אבל שפר חוטא בחוסר יושרה משום שהוא אינו מציין את העובדה המצערת שלמדיניות הדו-קיום עם שלטון החמאס הייתה שותפה כל המערכת הפוליטית, כל המערכת הביטחונית, כמעט כל התקשורת – והוא עצמו.

אני פונה אפוא אליך, האלוף שפר, ושואל אותך, איפה הייתה הביקורת שלך על מדיניות זאת לפני השבעה באוקטובר?

הרי בין 2010 ל-2015 היית סגן מפקד חיל האוויר, אלוף במטכ"ל וראש אג"ת. ומי שמינה אותך היה שר הביטחון אהוד ברק, ההוגה והממציא של מדיניות הדו-קיום עם החמאס. אבל לא רק שלא המלצת על מיטוט שלטון החמאס כאשר כיהנת בתפקידי מפתח בצבא, אלא שלאחר מכן תמכת בפה מלא בדו-קיום עם השטן החמאסי.

אני מניח שתמכת בממשלת השינוי. למה לא תבעת מממשלה זו לקבל הכרעות בעזה? למה לא ביקרת את ממשלת השינוי על כך שאימצה את מדיניות הדו-קיום של ביבי על סטרואידים? התשובה לשאלות אלו ברורה. ביחס לחמאס אתה עצמך היית "ביביסט" מושבע. במבצע "צוק איתן" שמסמל יותר מכל את ההימנעות מהכרעת שלטון החמאס, כיהנת כראש אג"ת. ב-2015 הסברת איך המבצע הכושל הזה השיג "פוטנציאל ליותר יציבות עם עזה לאורך זמן", כלומר תמכת באותה מדיניות של סבבי לחימה והימנעות מהכרעת שלטון החמאס, שאתה מגנה עתה. הוספת וטענת "שאנחנו צריכים להשקיע בלספק להם אנרגיה ומים, או לאפשר להם לספק זאת בעצמם, כדי שהם יוכלו להשתקם משמעותית, כי ככל שהשיקום יהיה יותר מוחשי, ואנשים ירגישו שיש שינוי אמיתי, היכולת להגיע ליציבות תהיה יותר טובה", כלומר תמכת בחיזוק שלטונו של ארגון הטרור הרצחני ברצועה, מדיניות שאתה מבקר עתה. וב-2017 כשאמרת "שאפשר להגיע להסכם עם כל אחד, גם עם חמאס, גם אם לא קוראים לזה הסכם שלום", לא קראת להכריע את דאע"ש העזתי, אלא קראת לממשלת נתניהו להגיע להסכם מדיני איתו. היית יותר ביבי מביבי.

אני כותב את הדברים לא כדי לקנטר אותך, אלא כדי לומר שאתה וכל מי שהיה שותף במשך כל השנים למדיניות הדו-קיום עם השטן החמאסי נושא באחריות, מי יותר ומי פחות, לאסון השבעה באוקטובר, וזה נכון גם לדרג הפוליטי, גם לדרג הצבאי וגם לתקשורת.

נתניהו הוא האחראי המרכזי לאסון השבעה באוקטובר, אבל הוא לא האחראי הבלעדי. מי שתובע אחריות מנתניהו חייב לתבוע אחריות מכל מי שהיה שותף למדיניותו, אחרת זו לא תביעה לאחריות אלא עוד ביטוי שחוק של צביעות, מוסר כפול, חוסר יושרה וחוסר אמינות.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל