האמנם מצור על רצועת עזה?

בתמונה מעבר ארז, 2014

המבצע הצבאי של ישראל נגד הג'יהאד האסאלמי הפלסטיני ברצועת עזה שב והעלה את השימוש במונח "מצור" כדי לתאר את הפעילות הלוחמתית הישראלית מול רצועת עזה הנשלטת בידי החמאס. המונח "מצור" שכיח במיוחד אצל גורמים הנוטים לאמץ את הנרטיב הפלסטיני ולא בכדי. ברם, המונח מצור הפך נפוץ למדי גם בקרב גורמים שתומכים בפעילות הישראלית ושלא נוטים לאמץ את הנרטיב הפלסטיני.

בתוכנית הרדיו של אראל סג"ל התארח היום אלוף (מיל') גרשון הכהן שדיבר על המבצע הצבאי ברצועת עזה. במהלך הדיון טען הכהן כי רצועת עזה היא "מדינה דה פקטו". בתגובה, טענה חן ליברמן כי רצועת עזה היא "מדינה במצור". באופן מפתיע קמעה, הכהן לא תיקן את ליברמן ואף אימץ את המונח כשענה לה: "[רצועת עזה] במצור בגלל שהם [הארגונים הפלסטינים] בלחימה איתנו, אין לנו בעיה לפתוח את המצור אם הם רוצים, כמו שאמר שמעון פרס, הם יכולים להיות סינגפור. זה תלוי בהם".

ובכן, כדי להעמיד דברים על דיוקם נקדים ונאמר כי אין "מצור" ישראלי על רצועת עזה.

מהו מצור?

מצור (siege) הוא פעולה לוחמתית, טקטית ביסודה, בה כוח מתגונן בתוך אזור מתוחם המכיל מכשולים וכוח תוקף מנסה לחדור דרך המכשולים ולהגיע ללוחמה ישירה מול הכוח המגן. לחלופין הכוח התוקף מנסה להכריע את הכוח המגן ללא לחימה על ידי מניעת מזון, מים ואספקה חיונית אחרת ממנו, באמצעות מניעת כל צורה של אספקה למקום הנצור. מצור כולל, ברוב המקרים, כיתור מלא או כיתור חלקי (או כיתור חלקי שהוא דה פקטו כיתור מלא) של הכוח המגן. האזור המצוי במצור בדרך כלל מוגבל למדי בגודלו. בעוד בעבר מקומות נצורים היו, לרוב, מבצרים או יישובים מבוצרים אחרים, כיום מקומות נצורים הם בדרך כלל ערים או אזורים אורבניים. המטרה של המצור היא, על פי רוב, לכבוש את המקום הנצור אם בהכרעתו בהתקפה ואם בהכנעתו ללא לחימה באמצעות מניעת אספקה. לעתים שכיחות פחות, המטרה של המצור היא לעצור את הכוח המגן במקום מסוים כדי למנוע ממנו להתערב בפעילות צבאית המתרחשת במקום אחר. למצור בדרך כלל מתלווה ירי ארטילרי (או צורות התקפה פיזית אחרות) המיועד לזרז את כניעת הכוח הנצור.

לאורך ההיסטוריה היו אינספור מערכות מצור, כאשר במאה השנים האחרונות מדובר בעיקר במערכות מצור על אזורים אורבניים כמו המצור על לנינגרד (1944-1941), המצור על ירושלים במלחמת העצמאות (1948-1947), המצור על סרייבו (1996-1992) והמצור על גרוזני (2000-1999). בשנים האחרונות זכורות בעיקר מערכות המצור במלחמה בסוריה, כמו המצור על חלב (2016-2012) והמצור על חומס (2014-2011), ומערכת המצור בעיראק נגד שלטון דאע"ש במוצול (2017-2016).

למונח מצור יש הגדרות צבאיות והיסטוריות מפורטות. ברם, אין למונח זה הגדרה משפטית ברורה באמנות עליהן נשען המשפט הבינלאומי. האמנות בדרך כלל כוללות "מצור" ו-"כיתור" באותה התייחסות, ובמקרה של אמנת האג משנת 1907 כרוכים "מצור" ו-"הפצצות" באותה התייחסות, אבל אין הסדרה מפורשת למערכת מצור (עקב העדר התייחסות מפורטת למצור באמנות הבינלאומיות, כאשר משפטנים מנתחים את סוגיית המצור מבחינה משפטית הם נוהגים להשתמש בכללים שנקבעו ביחס לסוגיות אחרות הקשורות בפעולות לוחמתיות).

כשבוחנים את הפעולות הלוחמתיות של ישראל מול רצועת עזה ברי כי אין מדובר במצור. ישראל לא מנסה לכבוש את רצועת עזה. ישראל גם לא מונעת כניסה של מזון, מים ואספקה חיונית אחרת לרצועת עזה. יתרה מזאת, ישראל מספקת ליישות הפוליטית ברצועת עזה מים וחשמל שלה. אז אם לא מצור, מה סוג הפעולה הלוחמתית המתמשכת בה נוקטת ישראל מול רצועת עזה? ורק כדי להסיר ספק שאלה זו אינה מתייחסת ללוחמה אינטנסיבית מוגבלת בזמן, כלומר למבצעים צבאיים, ולא לפעולות של החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני כמו ירי רקטי לעבר אוכלוסייה אזרחית, אלא לסוג הפעולה הלוחמתית בה נוקטת ישראל כלפי רצועת עזה באופן שוטף.

ובכן, פעולה זו קרויה "סגר".

מהו סגר?

סגר (blockade) הוא פעולה לוחמתית, אסטרטגית ביסודה, בה כוח צבאי מונע כניסה ויציאה חופשית של אנשים וטובין מטריטוריה. הטריטוריה היא בדרך כלל מדינה או חבל ארץ. הסגר הוא בדרך כלל ימי אבל ייתכנו גם סגר אווירי וסגר יבשתי. סגר בא למנוע מכלי התחבורה הרלוונטיים – ספינות בסגר ימי, מטוסים בסגר אווירי ורכבים בסגר יבשתי – להיכנס ולצאת לאזור גם כשהם שייכים לאויב וגם כשהם שייכים למדינה ניטרלית או לגורם ניטרלי אחר. המטרה של סגר היא על פי רוב לא לכבוש את הטריטוריה אלא למנוע העברה של סחורות ואנשים לתוך הטריטוריה או החוצה ממנה. הכוח המטיל את הסגר מפעיל כוח כנגד כלי תעבורה שמנסים להפר את הסגר, אם בחיפוש אחר סחורה מוברחת והחרמתה, אם בסירוב כניסה ואם בפגיעה פיזית.

היו לא מעט סגרים לאורך ההיסטוריה כאשר במאה השנים האחרונות אפשר לציין את הסגר הימי על גרמניה במלחמת העולם הראשונה (1919-1914), הסגר הימי על גרמניה במלחמת העולם השנייה (1945-1939), הסגר הימי על וונסן במלחמת קוריאה (1953-1950), סגירת מיצרי טיראן על ידי המצרים (1967), הסגר הימי על בנגלדש במלחמת הודו-פקיסטאן (1971) מה שאפשר לכנות בתור סגר יבשתי של טורקיה ואזרביג'אן על ארמניה (התחיל ב-1988 ונמשך עד היום), ולאחרונה הסגר הימי של רוסיה על אוקראינה בים השחור.

בניגוד למצור, זכה סגר ימי להסדרה מפורטת ומקיפה באמנות עליהן נשען המשפט הבינלאומי. כך, למשל, בהצהרת לונדון בנוגע לחוקי המלחמה הימית משנת 1909 יש 21 סעיפים שמסדירים את כללי הסגר הימי. במדריך סן רמו על החוק הבינלאומי המתאים לסכסוכים מזוינים בים משנת 1994 יש 16 סעיפים שמסדירים את כללי הסגר הימי המעודכנים (מדריך סן רמו אמנם אינו אמנה מחייבת אבל יש בו ריכוז של מרכיבים מהמשפט הבינלאומי המנהגי הנוהגים בפועל). סגר אווירי לא זכה להסדרה דומה, אבל בכתיבה המשפטית בנושא מקובל לעשות גזרה שווה, היכן שניתן, מכללי הסגר הימי. סגר יבשתי לא זכה להסדרה באמנות ומצאתי רק כתיבה משפטית מעטה בנושא, כנראה עקב נדירותה של פעולה לוחמתית זו.

בחינת הפעולה הלוחמתית הימית מול רצועת עזה היא בפירוש סגר ימי ולא "מצור" – מבחינה צבאית, מבחינה משפטית ואפילו מבחינה היסטורית (כלומר, כאשר משווים את הסגר הימי על רצועת עזה לסגרים ימיים אחרים לאורך ההיסטוריה). ישראל גם מקיימת סגר אווירי על רצועת עזה. אפשר, בדוחק, לתאר את וויסות מעבר הסחורות בגבול עם רצועת עזה בתור "סגר יבשתי חלקי", אבל הלכה למעשה זה לא באמת סגר כי אין שום חובה על ישראל לפתוח את גבולותיה בפני יישות עוינת (כך, למשל, סגירת הגבול היבשתי של ישראל מול סוריה, אינה "סגר יבשתי" של ישראל על סוריה).

אם כך, מדוע אנשים קוראים לסגר "מצור"?

מפה של הסגר הימי על רצועת עזה ושל הגבול היבשתי בין ישראל לרצועה

מדוע מצור ולא סגר?

מצור וסגר הם פעולות לוחמתיות. ברם, מצור מעלה קונוטציות שליליות ולכן הוא המונח השכיח אצל בעלי גישה אוהדת לפלסטינים ו/או גישה ביקורתית כלפי ישראל. מבחינה משפטית, מצור הוא פעולה לוחמתית חוקית (אם מקיימים את כללי הלוחמה המקובלים) אך מבחינה תודעתית הוא נתפס "גרוע" יותר מסגר וזו בדיוק המטרה של השימוש בו.

למרבה הפלא יש הטוענים שגם הסגירה החלקית של הגבול היבשתי היא "מצור". ברם, גם אם ישראל הייתה סוגרת לחלוטין את הגבול היבשתי שלה מול רצועת עזה, זה עדיין לא היה מצור. אין שום חובה למדינה לפתוח את גבולותיה בפני יישות פוליטית עוינת. אלו הטוענים שסגירת גבולות היא מצור לא משתכנעים אפילו כשמזכירים להם שיש לרצועת עזה גם גבול עם מצרים, אבל חשוב מכך, הגבול בכלל לא סגור. סחורות נכנסות לרצועת עזה דרך מעברי הגבול עם ישראל ופועלים עזתיים יוצאים מהרצועה כדי לעבוד בישראל.

אלו שיודעים שישראל נוקטת בסגר ולא במצור כלפי רצועת עזה ועדיין בוחרים לשקר בכוונת מכוון, כחלק ממאמץ תעמולתי נגד ישראל, לא ישנו את דעתם בלאו הכי. אולם, אלו שאימצו את המונח "מצור" בגלל שכיחותו בשיח, צריכים לדעת כי המונח הנכון הוא סגר, והמונח האחר הוא שקר.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא