תובנות ראשוניות על מלחמת רוסיה-אוקראינה – יחסי העוצמה בין הצבאות היריבים

בתמונה המצעד הצבאי ביום העצמאות של אוקראינה, קייב, 2021

אחד המיתוסים שאפיינו את הצגת ההתרחשויות במלחמה באוקראינה הוא פער העוצמה העצום לטובת הצבא הרוסי. אמנם, נכון שבאופן כללי יש פער עוצמה לטובת רוסיה, אבל הוא יותר קטן ממה שהוצג ברוב המקורות התקשורתיים, אשר מצד אחד הגזימו את עוצמתו של צבא רוסיה ומהצד האחר המעיטו את עוצמתו של צבא אוקראינה.

עוצמה כמותית

בפתיחת המלחמה, למעט צבא רוסיה, צבא אוקראינה היה הצבא עם זרוע היבשה הגדולה בכל אירופה ואפילו בהפרש ניכר לעומת כמה צבאות של "מעצמות" אירופאיות כביכול (בתחומים מסוימים הצבא האוקראיני היה שווה או גדול מכמה צבאות אירופאים מובילים יחד).

זרוע האוויר של אוקראינה הייתה שווה בערך בכמות מטוסי הקרב שלה לזרועות האוויר של כל אחת מהמדינות האירופאיות החזקות ביותר (כל אחת בנפרד) ועלתה על כולן בפער ניכר במספר משגרי הטילים נגד-מטוסים שבידיה (בתחילת המלחמה היו לאוקראינים משגרי טילים נגד-מטוסים מכל הסוגים והגדלים יותר מאשר כמה צבאות אירופאיים מובילים יחד).

מטוס סוחוי Su-27P אוקראיני, 2018

מבחינת איכות הטכנולוגיה יש תחומים בהם האוקראינים מפגרים אחרי הצבאות האירופאים האחרים, אבל שווים לאיכות הטכנולוגיה המקבילה שיש בידי צבא רוסיה. כך, למשל, טיב הטנקים והנגמ"שים, סוגים מסוימים של ארטילריה קנית, טיב מטוסי הקרב וכדומה. בתחום הטילים נגד-מטוסים והרקטות הארטילריות, השתווה צבא אוקראינה לצבא רוסיה באיכות, ולמעט כמה פריטים איכותיים במיוחד שבידי צבאות "מערביים", השתווה איכותית גם לרוב הדגמים שבידיהם.

זרוע הים של אוקראינה הייתה נחותה באופן מוחלט מזרוע הים הרוסית ואפילו לא ניסתה להתמודד עימה, אלא התחבאה בנמלים. ספינה אוקראינית אחת הוטבעה על הצי הרוסי ולפחות ספינה אוקראינית אחת הוטבעה על ידי האוקראינים עצמם כשנראה היה שכוחות יבשה רוסיים עומדים להגיע לנמל בו עגנה – הם העדיפו שלא תיפול לידיים של הרוסים, אבל העריכו שאין טעם שיפליגו לים כדי לעבור לנמל רחוק יותר, כי הספינה תוטבע על- ידי ספינות המלחמה הרוסיות שהפליגו מול חופי אוקראינה.

להלכה, לזרועות היבשה והאוויר של צבא רוסיה היה יתרון כמותי ניכר בציוד מול צבא אוקראינה (אך לא יתרון איכותי), אבל, בפועל, כוחות היבשה של רוסיה תקפו בנחיתות כמותית כללית. כפי הנראה היו לכך מספר סיבות.

ראשית, לרוסים כנראה הייתה הערכה שגויה באשר למידת ההתנגדות בהם יתקלו הכוחות הרוסיים כאשר יפלשו לאוקראינה ולכן כנראה העריכו שלא יזדקקו למלוא העוצמה של צבא רוסיה.

שנית, ההרכב הפנימי של כוח-האדם בצבא רוסיה מגביל את יכולת מיצוי עוצמתו הכוללת. כוח-האדם בצבא רוסיה מורכב מארבע קבוצות: השלד הפיקודי מורכב ממתנדבים לשרות ממושך כקצינים; רוב החיילים הם אנשי מילואים. אולם, רוב אנשי המילואים אינם מאומנים ולכן גיוסם ידרוש תקופת הכשרה מחדש שתמשך שבועות עד חודשים; שיעור גדול מהכוחות הסדירים הם חיילים בשרות חובה למשך שנה אחת בלבד – רובם בתפקידים לא-קרביים; בערך שני שלישים מהחיילים הקרביים של צבא רוסיה הם מתנדבים לשרות קבע שנמשך שנתיים בלבד, ואחוז מצומצם מהם מתנדבים אחר כך לפרקי זמן נוספים.

חוקי רוסיה קובעים שאת החיילים בשרות מילואים ואת החיילים בשרות חובה אסור להפעיל מחוץ לגבולותיה אלא באישור מיוחד של הדוּמָא (הפרלמנט של רוסיה). כלומר, בפועל, רק כשני-שלישים מהכוחות הקרביים הסדירים עמדו לרשות המתכננים הרוסיים. יתר על כן, החיילים בשירות חובה מהווים את עיקר כוח- האדם המפעיל את שירותי המנהלה, התחזוקה והאחזקה של צבא רוסיה. פירוש הדבר שגם אם מפעילים כשני-שלישים מהכוחות הלוחמים, עושים זאת בהפחתה ניכרת של כל השירותים החיוניים לתפקודם למשך זמן ממושך.

חיילים של חטיבת המשמר התקיפה אווירית ה-56 של הכוחות המוטסים של צבא רוסיה, 2018

לעומת זאת, צבא אוקראינה, הכולל כוח סדיר ושני סוגים של כוח מילואים – יחידות מילואים של הצבא הסדיר וארגון "המשמר הלאומי", יכול היה לגייס ולהפעיל ללא הגבלות את כל כוח-האדם שלו.

סיכומו של דבר, צבא רוסיה ריכז למלחמה בערך 200 אלף חיילים (כולל הצבאות של מדינות-החסות העצמאיות לוּגַנְסְק ודוֹנְיֶצְק שנפרדו מאוקראינה ב-2014), שאיישו כ-120 גדודים מתמרנים כדי לפלוש לאוקראינה, מלווים במספר לא ידוע של גדודי אש מסוגים שונים, גדודי הנדסה וכוחות מנהלה, תחזוקה ואחזקה.

להלכה היו בצבא רוסיה עוד כ-60 עד 70 גדודים מתמרנים. בפועל, רובם היו עסוקים במשימות אחרות (למשל, כוח בארמניה, כוחות בדרום רוסיה מול גיאורגיה, כוחות במזרח הרחוק ועוד) והצורך שנוצר במהלך המלחמה להעביר אותם לאוקראינה, איים על אינטרסים רוסיים אחרים. יתר על כן, הצורך לנפות מהגדודים שנשלחו לאוקראינה את חיילי החובה ולהעביר אליהם חיילי-קבע מהגדודים האחרים למעשה רוקן את הגדודים הללו מתוכן.

אל מול צבא רוסיה, העמיד צבא אוקראינה – אחרי גיוס המילואים ויחידות המשמר הלאומי המרחביות – לפחות כ-300 אלף וייתכן עד כדי 400 אלף חיילים, שאיישו בערך 100 גדודים מתמרנים סדירים, כ-25 גדודי מילואים מתמרנים ועשרות רבות של גדודי משמר- לאומי. היקף הגדודים המגויסים בפועל על-ידי המשמר הלאומי לא ברור – גם כי לא ידוע כמה מכ-150 הגדודים הרשומים בתקן היו מבצעיים מבחינת כוח אדם וציוד; וגם כי גדודים אלה שייכים למערך הגנה מרחבית ולכן רק אלה שמקורם באזורים אליהם חדרו כוחות של צבא רוסיה, הופעלו במלואם ואילו אחרים הופעלו בגזרות שבהן לא הייתה לחימה. יש רמזים שהיו גדודי משמר לאומי שהוצאו מגזרתם הרשמית כדי לתגבר גזרות של גדודי משמר- לאומי אחרים – אבל אין שום רמז לגבי מספרם.

חיילים של הכוחות המוטסים של צבא אוקראינה, 2016

בשורה התחתונה, על אף כלל האצבע המקובל שכדי להצליח בהתקפה זקוק צבא תוקף ליתרון מספרי של בערך שלושה לאחד, וההדגשה המסורתית הקבועה בתורת המלחמה של צבא רוסיה שהתוקף זקוק לעדיפות מספרית מוחצת כדי להביס כוח מגן, צבא רוסיה תקף בנחיתות מספרית כוללת מבלי לפצות על כך בעדיפות טכנולוגית או אחרת.

נכון ל-23 במאי, הגיעו האבדות של כל אחד מהצדדים לכמה רבבות הרוגים, פצועים ושבויים. לגבי שני הצדדים יש דיווחים על עריקים, אבל אין שום מידע אמין אודות ממדי התופעה.

החל מהשבוע השני של המלחמה, הכניסו הרוסים בהדרגה לתוך אוקראינה עוד כמה רבבות חיילים חדשים – חלקם רוסים (כולל הכוחות הצ'צ'נים שהם אזרחי רוסיה), חלקם ממגוון בעלי ברית של רוסיה (אַבְחַזְיָה, אוֹסֶטְיָה, סוריה ולוב). אולם, אין שום אפשרות בשלב זה להעריך את היקף תגבור הכוחות הזה ועד כמה פיצה על אבדותיהם או אולי אפילו הגדיל את גודל כוחותיהם הנלחמים באוקראינה. בסוף השבוע החמישי של המלחמה דווח על גיוס ראשון של חיילי מילואים רוסים.

כך או כך, ללא גיוס כולל של מילואים ושיתוף כל החיילים בשרות חובה במלחמה לא תוכל רוסיה להגדיל את כוחותיה הנלחמים עד כדי השגת יתרון מספרי על הכוחות של אוקראינה. בגיוס הכולל ניתן להשתמש בשתי דרכים עיקריות: רוסיה יכולה לערוך גיוס כולל בבת אחת כדי להשיג יתרון מספרי משמעותי בנקודת זמן מסוימת; רוסיה יכולה לשמר את יחסי-הכוחות הנוכחיים, פחות או יותר, ולפרוס את הגיוס לאורך זמן כדי להחליף אבדות, כך שבהינתן שמספר האבדות הרוסיות אינו גדול פי כמה מאשר אלה של האוקראינים, לאוקראינה ייגמרו עתודות כוח האדם לפני שייגמרו לרוסיה.

אמצעי הלחימה

מלאי אמצעי הלחימה שהיו בידי רוסיה לפני המלחמה היה גדול פי כמה מהמלאי שבידי אוקראינה. עם זאת, בגלל מגבלת כוח האדם, הצבא הרוסי יכול היה להשתמש רק בחלק מהאמצעים הללו בעת ובעונה אחת. התוצאה הייתה ועודנה שבאמצעי לחימה יבשתיים הכוחות הרוסיים לא נהנו מיתרון מספרי בשום תחום. לעומת זאת, במספר המטוסים, המסוקים והטילים ארוכי הטווח היה להם יתרון מספרי – אם כי, מסיבות לא ברורות לא מיצו יתרון זה במלואו.

ועם זאת, המלאי הגדול שיש לרוסיה איפשר לה – ועדיין מאפשר לה – לאבד ציוד רב ולהמשיך להילחם על ידי החלפת הציוד שאבד בציוד מהמחסנים. כלומר, ריבוי הציוד אולי אינו תורם להשגת עדיפות כמותית ברגע נתון, אבל כן מעניק לרוסיה אורך נשימה ניכר יותר מאשר לצבא אוקראינה.

אולם, קביעה זו נכונה רק אם אנחנו מתייחסים לגודל מלאי אמצעי הלחימה של צבא אוקראינה כקבוע, כפי שהיה ביום הראשון של המלחמה. בפועל, אוקראינה מקבלת ממדינות הברית הצפון אטלנטית (נאט"ו), הספקה שוטפת, ההולכת ומתרבה, בכמות ובמגוון אמצעי הלחימה הכלולים בה. כך, למשל, בששת השבועות הראשונים של המלחמה הוגדל מלאי הטילים המונחים נגד-טנקים והרקטות הנישאות נגד-טנקים שבידי צבא אוקראינה בעוד כ-60 אלף פריטים וההספקה של אמצעים אלה נמשכת. אחרי כחודש וחצי החלה גם הספקה של אמצעי לחימה עיקריים – משגרי טילים נגד-מטוסים, טנקים, תותחים ומטוסים. תחילה נמסרו לצבא אוקראינה אמצעי לחימה עיקריים מתוצרת סובייטית, שנותרו במחסנים של צבאות מזרח אירופה ואשר דומים לאמצעי הלחימה המצויים בידי צבא אוקראינה. בעת כתיבת מאמר זה החלה הספקה של אמצעי לחימה מתוצרת מדינות מערביות שאינו תואם את האמצעים שהיו קודם לכן בידי צבא אוקראינה. תהליך זה ידרוש הכשרה של צוותי הפעלה, צוותי תחזוקה וצוותי אחזקה (חימוש) וכן העברה של תחמושת, של חלקי חילוף ושל שאר מיני פריטים הנדרשים להפעלת אמצעים אלה ואשר שונים לחלוטין מאלה שהיו בידי האוקראינים עד כה. כלומר, מדובר בתהליך שידרוש לפחות כמה שבועות וחלקו אולי גם חודשים. בפועל, המשמעות היא, שאורך הנשימה של אוקראינה בציוד אינו המלאי הצבאי הפרטי שלה, אלא המלאי של כלל מדינות נאט"ו.

שיר הלל אוקראיני לטיל נגד טנקים האמריקאי FGM-148 ג'אוולין

עד לעת הנוכחית, איבדו שני הצדדים אלפי פריטים של אמצעי לחימה עיקריים וצרכו כמויות גדולות מאד של חימושים ותחמושת. ברם, נראה שאף אחד מהצדדים טרם הגיע למצב שהוא נאלץ לעצור את המלחמה עקב מחסור בכלל הפריטים הללו.

חשוב לציין שהמלאים של שני הצדדים – גם אם נתחשב בהספקה של נאט"ו לאוקראינה – אינם בלתי מוגבלים. אם המלחמה תימשך זמן רב ייכנס גורם נוסף למשוואה – היכולת התעשייתית לייצר פריטים נוספים. בזכות נאט"ו, יש לאוקראינה יתרון מסוים בתחום זה. אמנם, קצב הייצור של רוב סוגי הפריטים הוא איטי בהרבה מקצב הצריכה וההיפגעות שלהם, אבל בסך הכל, בפריטים רבים, התעשיות הצבאיות של מדינות נאט"ו יכולות לספק לאוקראינה יותר פריטים שמיוצרים כעת, תוך כדי המלחמה, מאשר התעשייה הצבאית של רוסיה יכולה לספק לצבא שלה. הדרך היחידה של רוסיה לאזן את ההספקה הזו היא אם סין תסכים לספק לה אמצעי לחימה מתוצרתה. הפריטים הסיניים דומים לאלה של רוסיה שכן הם מבוססים על הטכנולוגיה הסובייטית שהועברה לסין בתקופת ברית המועצות ושעברה בשנים האחרונות שדרוג באמצעות טכנולוגיות חדשות, בעיקר בתחום האלקטרוניקה והמחשבים.

אין בידי את המידע הנדרש כדי לחשב באופן אמין מתי ייגמרו מלאי הפריטים מכל סוג לכל צד. אולם, כיון שלעת עתה נראה שאף צד לא מצליח להכריע את המלחמה ולאלץ את השני להסכים להפסקת אש בתנאים הרצויים לו, המלחמה תימשך ולכן סוגיה זו תהיה משמעותית מאד בקביעת תוצאותיה.

מהניסיון הראשוני להכריע את המלחמה במהלומת פתע המכוונת לעבר מרכז הכובד המדיני של אוקראינה, שאמורה הייתה למוטט את המדינה מלמעלה למטה, עברה רוסיה לניסיון להכריע את המלחמה באמצעות שחיקה הדרגתית של הכוח הצבאי היריב על מנת להביא לכניעת אוקראינה עקב אובדן יכולת הלחימה שלה שיוביל לאובדן הרצון להמשיך להילחם מלמטה למעלה.

עד כה היוזמה הייתה לחלוטין בידי רוסיה ואוקראינה נאלצה להסתפק בתגובה ובהתאמה של האסטרטגיה שלה לאסטרטגיה של רוסיה: בשלב הראשון – סיכול מהלומת הפתע הרוסית; בשלב הנוכחי הסתמכות על הלחץ הכלכלי המערבי שימוטט את המשק הרוסי, שימור הכוח הצבאי האוקראיני ככל הניתן ושחיקת הכוח הרוסי – בתקווה ששלושת המרכיבים האלו גם יחד יביאו את רוסיה לעצור את המלחמה (צודק מי שתרשים הזרימה הזה מזכיר לו את מלחמת העולם הראשונה).

ישנן מספר תפניות אפשריות, כגון קריסה פתאומית של אחד הצדדים, אם בדרג המדיני שלו (למשל – אם פוטין ינוטרל עקב אירוע בריאותי או הפיכה פנימית) או אם יתברר שאחד הצבאות מיצה את יכולותיו האנושיות ואת רוח הלחימה שלו ויתמוטט מבחינה תפקודית. נכון לעכשיו אין סימנים המאפשרים להעריך שאחת ההתרחשויות הללו קרובה, אבל הן יכולות לקרות במפתיע מבלי שיש לכך סימנים מעידים.

במאמר הבא בסדרה נבחן את תוכנית המלחמה הרוסית הראשונית שהוצאה לפועל בתחילת הפלישה לאוקראינה.

ד"ר עדו הכט הוא חוקר מלחמות, עמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן